קרחת ותורשה: מה עובר בירושה ומה לא

״הסב מצד אמי היה קירח, אז גם אני אהיה.״ ״לאבא שלי יש שיער מלא, אני בטוח.״ מעט נושאי בריאות מלווים בכל כך הרבה ודאויות עממיות כמו תורשת הקרחת. המדע מאשר שלגנטיקה משקל רב, אך הסיפור מורכב יותר מ״זה בא מהאם״ או ״זה בא מהאב״.

במאמר זה אנו מסבירים מה מראים מחקרי התאומים והמחקרים הגנטיים הגדולים, מאיפה בא המיתוס של הסב מצד האם, מה אינו עובר בירושה ומה אפשר לעשות עם המידע הזה. כי ירושת הנטייה אינה אומרת שנידונים לה, והיום אפשר לפעול מוקדם.

כמה מהקרחת היא גנטית

הדרך הקלאסית ביותר למדוד את משקל הגנטיקה היא להשוות תאומים זהים (שחולקים את כל הגנים) לתאומים לא זהים (שחולקים כמחצית). אם הזהים דומים הרבה יותר זה לזה, לגנטיקה משקל רב.

במחקר אוסטרלי עם תאומים גברים (Nyholt et al., 2003), התורשתיות של קרחת גברית הוערכה בכ-80%. פירוש הדבר שבאוכלוסייה שנחקרה, כ-80% מההבדלים בין גברים בנוגע לקרחת הוסברו בהבדלים גנטיים. זהו אחד הערכים הגבוהים ביותר בין תכונות אנושיות שכיחות, דומה לזה של הגובה.

אבל 80% אינו 100%

גם בין תאומים זהים יש הבדלים. במחקר עם זוגות תאומים זהים גברים (Gatherwright et al., 2013), האח שעישן, שחווה יותר סטרס, שהרבה לשתות או שהיה חשוף יותר שעות לשמש נטה לאבד יותר שיער באזורים מסוימים. הגנטיקה נותנת את הנטייה; הסביבה וההרגלים מווסתים את הביטוי.

ומה לגבי נשים?

להתקרחות נשית יש גם מרכיב תורשתי, עם היסטוריה משפחתית אצל 40% עד 54% מהנשים הנפגעות, אך הגנטיקה פחות נחקרה ונראה שהיא שונה בחלקה מזו הגברית. ראו התקרחות נשית: מה זה ואיך מזהים.

גן קולטן האנדרוגנים והמיתוס של הסב מצד האם

מאיפה בא המיתוס

DHT, ההורמון שגורם למיניאטוריזציה של הזקיק, פועל דרך קולטן האנדרוגנים. הגן שמקודד קולטן זה נמצא בכרומוזום X. לגברים יש כרומוזום X אחד בלבד, שהם יורשים תמיד מהאם (מהאב יורשים את ה-Y). והאם קיבלה את ה-X הזה מאחד מהוריה, לעיתים קרובות מאביה, הסב מצד האם.

בשנת 2005 הראו Hillmer ושותפיו שגרסאות של גן זה הן גורם סיכון חשוב לקרחת בגיל צעיר. מכאן נולד הרעיון המפושט ש״הקרחת באה מצד האם״ ושדי להסתכל על הסב מצד האם.

כי זה רק חלק מהאמת

• לאם יש שני כרומוזומי X, אחד מאביה ואחד מאמה, והיא מעבירה אחד מהם באקראי. הסב מצד האם יכול להיות קירח בלי שהנכד יירש את ה-X ״בעל הסיכון״.
• גן הקולטן אינו היחיד. יש אזורים גנטיים רבים אחרים בכרומוזומים אחרים, שעוברים בירושה משני ההורים. Richards ושותפיו (2008) זיהו אזור בכרומוזום 20 שבשילוב עם וריאנט הסיכון של קולטן האנדרוגנים נקשר לסיכון גבוה פי שבעה בקירוב.
• אבות ובנים דומים. התצפית הקלינית ומחקרי משפחות מראים התאמה משמעותית בין דרגת הקרחת של האב לזו של הבן, מה שלא היה צפוי אילו הכול בא מהאם (Chumlea et al., 2004).

מסקנה: ההיסטוריה המשפחתית משני הצדדים חשובה. אב, סבים, דודים ואחים בוגרים נותנים רמזים לסיכון, מבלי שאף אחד מהם, לבדו, קובע אותו.

מאות גנים: מה מראים המחקרים הגדולים

בעשור האחרון, מחקרים עם עשרות אלפי גברים השוו את הגנום של מי שיש לו קרחת ושל מי שאין לו:

• Heilmann-Heimbach et al. (2017), במטא-אנליזה אירופית, זיהו 63 אזורים קשורים, שיחד הסבירו כ-39% מהשונות בקרחת.
• Pirastu et al. (2017), עם יותר מ-70,000 גברים, זיהו 71 אזורים.
• Hagenaars et al. (2017), עם יותר מ-52,000 גברים מה-UK Biobank, מצאו 287 אותות גנטיים, רבים מהם בכרומוזום X.

מה זה אומר:

• הקרחת היא פוליגנית: היא תוצאה של צירוף וריאנטים רבים, שלכל אחד השפעה קטנה, ולא של גן יחיד.
• רבים מהגנים הללו קשורים להתפתחות הזקיק, לתגובה לאנדרוגנים ולאופן שבו השיער צומח.
• גם עם מאות אותות, התחזית האישית נשארת לא מושלמת. המחברים עצמם של מחקר UK Biobank הדגישו שעדיין רחוקים מתחזית מדויקת לכל אדם, אם כי אפשר לזהות תת-קבוצות עם סיכון גבוה בהרבה.

חלק מהמחקרים הללו מצאו גם קשרים גנטיים בין קרחת לתכונות אחרות (כמו גובה, גיל ההתבגרות או צפיפות העצם), מה שעוזר להבין את הביולוגיה, אך אין לכך יישום מעשי אישי.

מה שאינו עובר בירושה

גורמים שאפשר להשפיע עליהם

• עישון: קשור ליותר אובדן שיער, כולל במחקר התאומים.
• טסטוסטרון וסטרואידים אנבוליים: אינם ״יוצרים״ קרחת אצל מי שאין לו נטייה, אך עלולים להאיץ מאוד את זו של מי שיש לו.
• סטרס כרוני, שינה ותזונה: אינם גורמים לקרחת הגנטית, אך עלולים להוסיף אפלוביום טלוגן שהופך אותה לגלויה יותר. ראו סטרס ונשירת שיער: מה ידוע.
• תזמון הטיפול: התחלה מוקדמת, כשעדיין יש הרבה זקיקים פעילים, משפיעה על התוצאה.

מיתוסים חסרי בסיס

בדיקות גנטיות: האם הן שוות את זה?

קיימות בדיקות מסחריות שמבטיחות לחשב את הסיכון לקרחת או לחזות את התגובה לטיפולים (למשל לפינסטריד או למינוקסידיל) מדגימת רוק.

מה ידוע:

• התחזית האישית מוגבלת. גם מודלים המבוססים על מאות וריאנטים מסבירים רק חלק מהסיכון ואינם מאפשרים לומר, בדיוק, אם אדם יהפוך לקרח או לא, ומתי.
• ההיסטוריה המשפחתית והבדיקה הקלינית נותנות מידע דומה או טוב יותר, בעלות אפס: בדיקת קרקפת עם טריכוסקופיה מראה אם כבר יש מיניאטוריזציה, הרבה לפני שהאובדן נראה לעין.
• בדיקות ״תגובה לטיפול״ בעלות תוקף מוגבל ואינן מחליפות ניסוי טיפולי בליווי רפואי.
• פרטיות: נתונים גנטיים הם נתונים רגישים. לפני שליחת דגימה, קראו איך יישמרו וישותפו.

בסיכום, כיום, בדיקה גנטית משנה לעיתים נדירות את ההחלטה. המועיל ביותר הוא להכיר את ההיסטוריה המשפחתית ולהעריך את הקרקפת.

יש היסטוריה משפחתית. ומה עכשיו?

קרובי משפחה עם קרחת אינם מחייבים לעשות דבר, אך מאפשרים להיות קשובים ולפעול ברגע הנכון:

• הכירו את המשפחה שלכם: אב, סבים, דודים ואחים משני הצדדים. באיזה גיל התחילו? עד היכן הגיעו?
• עקבו בעזרת תמונות אחת לשלושה חודשים, מלפנים, מהצד (מסלעות) ומלמעלה (קודקוד). ראו צילומים אחת ל-3 חודשים: איך לעקוב אחר הקודקוד.
• היו קשובים לסימנים הראשונים: מסלעות שעולות, קודקוד שנפתח, שערות דקות יותר, פחות נפח. ראו קרחת גברית: מה זה ואיך מזהים וקודקוד דליל יותר: מתי כדאי לבדוק.
• העריכו מוקדם אם אתם מבחינים בשינויים, בעיקר אם אתם מתחת לגיל 30. הטיפולים יעילים יותר בשימור מאשר בהחזרה.
• טפלו בגורמים שאפשר לשנות: לא לעשן, להימנע מסטרואידים אנבוליים, לישון ולאכול היטב.

ב-Luxmed, פגישת הייעוץ ברפואת שיער כוללת היסטוריה משפחתית מפורטת, בדיקה, סיווג בסולם נורווד, טריכוסקופיה וצילומי מעקב. אם כבר יש מיניאטוריזציה, אנו דנים אתכם באפשרויות, עם יתרונות וסיכונים. אם אין, נשארת לכם נקודת מוצא להשוואה בעתיד.

מאמר זה נועד למידע בלבד ואינו מחליף ייעוץ רפואי. תוצאות כל טיפול משתנות מאדם לאדם.

שאלות נפוצות