- דף הבית
- רפואת שיער
- התקרחות אצל נשים
- התקרחות נשית
התקרחות נשית: מה זה ואיך מזהים
שיער דליל יותר בקודקוד ושביל רחב יותר? ראו מהי התקרחות נשית, איך מבחינים בינה לסיבות אחרות, איך מאבחנים ואילו טיפולים יש להם ראיות.
Rúben Britoמחבר
Dra. Michelle Campagnoliסקירה רפואית · רישיון OM מס׳ 69467
במאמר זה
התקרחות נשית, הנקראת גם התקרחות בדפוס נשי או התקרחות אנדרוגנית נשית, היא הסיבה השכיחה ביותר לשיער דליל אצל נשים. אין זו ״קרחת״ כמו אצל גברים: לעיתים נדירות היא משאירה אזורים ללא שיער. מה שקורה הוא שלאורך שנים, השערות בקודקוד הראש נעשות דקות וקצרות יותר ויותר, שביל השיער מתרחב והקרקפת נעשית גלויה יותר.
מכיוון שהיא איטית ושקטה, היא מתבלבלת לעיתים קרובות עם נשירה חולפת, עם סטרס או עם ״חוסר בוויטמינים״, והאבחנה מגיעה מאוחר. זיהוי מוקדם חשוב, כי הטיפולים עובדים טוב יותר בעצירת ההתקדמות מאשר בהחזרת השיער שאבד.
שלושה רעיונות לזכור.
Fica por baixo do resumo, se existir uma segunda foto.
מהי התקרחות נשית
מיניאטוריזציה: הזקיק מצטמק
בהתקרחות נשית, הזקיקים אינם מתים בבת אחת. לאורך כמה מחזורים, שלב הצמיחה (אנאגן) מתקצר והזקיק עצמו הולך ומצטמק. כל שערה חדשה צומחת מעט דקה וקצרה יותר מהקודמת, עד שחלק מהזקיקים מייצרים רק שערה דקה וכמעט שקופה, הדומה לשיער הפנים. בין מחזור למשנהו, הזקיק עלול גם להישאר ״ריק״ זמן רב יותר (שלב קנוגן). התוצאה היא פחות נפח, גם אם מספר הזקיקים נשמר זמן רב.
גנטיקה והורמונים
הסיבה רב-גורמית ועדיין אינה מובהרת לחלוטין. יש מרכיב גנטי ברור: בין 40% ל-54% מהנשים הנפגעות יש היסטוריה משפחתית, מצד האם או האב. להורמוני אנדרוגנים יש תפקיד, אך פחות ברור מאשר אצל גברים: לרוב הנשים עם התקרחות נשית יש רמות הורמונליות תקינות, ולתרופות החוסמות את ההמרה של טסטוסטרון לדיהידרוטסטוסטרון יש תוצאות פחות עקביות אצל נשים. לכן מומחים רבים מעדיפים את המונח ״התקרחות בדפוס נשי״ על פני ״התקרחות אנדרוגנית״.
אצל חלק מהנשים יש אכן עודף אנדרוגנים, למשל בתסמונת השחלות הפוליציסטיות. במקרים אלה, הנשירה מלווה בדרך כלל בסימנים אחרים, כמו אקנה, שיער יתר או מחזורים לא סדירים.
כמה נשים היא פוגעת
שכיחה הרבה יותר ממה שחושבים ועולה עם הגיל. שני מחקרי אוכלוסייה נותנים מושג:
| גיל | אוסטרליה (Gan ו-Sinclair, 2005; 717 נשים) | ארה״ב (Norwood, 2001; 1,008 נשים) |
|---|---|---|
| גילאי 20 עד 29 | 12% | 3% |
| גילאי 30 עד 39 | 17% | 17% |
| גילאי 40 עד 49 | 25% | 16% |
| גילאי 50 עד 59 | 28% | 23% |
| גילאי 60 עד 69 | 41% | 25% |
| 70 ומעלה | 56% | 29% |
מקור: Gan ו-Sinclair, 2005; Norwood, 2001.
ההבדלים בין המחקרים משקפים קריטריונים ואוכלוסיות שונים, אך המסר זהה: זה לא נדיר, יכול להתחיל מוקדם ונעשה שכיח יותר לאחר גיל המעבר. על שלב זה, ראו גיל המעבר ונשירת שיער: מה ידוע.
איך מזהים
סימנים שנשים נוהגות להבחין בהם
- שביל השיער רחב יותר מבעבר, בעיקר בחלק הקדמי ובקודקוד. ראו שביל רחב יותר: מתי כדאי לבדוק.
- הקוקו נעשה דק יותר: הגומייה מקיפה יותר פעמים.
- הקרקפת נראית יותר בקודקוד הראש, בעיקר באור חזק, מלמעלה או בתמונות.
- השיער אינו צומח כמו קודם והקצוות נראים דקים יותר.
- הרבה שערות קצרות ודקות ליד שביל השיער, שאינן מגיעות לאורך שאר השיער.
קו השיער הקדמי, במצח, נשמר בדרך כלל. בניגוד לגברים, מסלעות עמוקות נדירות. הנשירה היומית עשויה להיות מוגברת, אך נשים רבות עם התקרחות נשית אינן מבחינות בנשירה כלל: הן מבחינות רק ש״יש פחות שיער״.
הדפוסים והסולמות
רופאים משתמשים בסולמות כדי לסווג את החומרה ולעקוב אחר ההתפתחות:
- סולם Ludwig (1977): שלוש דרגות של דלילות מפוזרת בקודקוד, מקלה עד בולטת, עם קו קדמי שנשמר. הוא המוכר ביותר, אך פחות רגיש לשינויים קטנים (Ludwig, 1977).
- סולם Sinclair: חמש תמונות ייחוס של שביל השיער המרכזי, מהתקין (דרגה 1) ועד המתקדם ביותר (דרגה 5). פשוט ושימושי למעקב אחר ההתפתחות.
- דפוס Olsen (עץ אשוח): הדלילות בולטת יותר בחזית ומצטמצמת לאחור, ויוצרת משולש עם הבסיס בקו הקדמי (Olsen, 1999).
- דפוס גברי (המילטון-נורווד): מסלעות וקודקוד. נדיר אצל נשים וכשהוא מופיע, מצדיק חיפוש אחר עודף אנדרוגנים.
בדיקת המשיכה
בפגישה, הרופא עשוי למשוך בעדינות קווצה קטנה. בהתקרחות נשית, יוצאות יותר שערות מהרגיל רק בקודקוד; אם הן יוצאות בכל האזורים, ההשערה של אפלוביום טלוגן או סיבה אחרת נעשית סבירה יותר.
מה שעלול להיראות כהתקרחות נשית ואינו כזה
מצבים רבים גורמים לשיער דליל אצל נשים. ההבחנה ביניהם חיונית, כי הטיפול שונה.
| מצב | איך מבחינים |
|---|---|
| אפלוביום טלוגן | נשירה מפוזרת, בכל הקרקפת, שמתחילה באופן פתאומי יחסית 2 עד 3 חודשים לאחר גורם מעורר (לידה, מחלה, דיאטה, סטרס). השערות בעובי תקין. יכולה להתקיים במקביל להתקרחות נשית ולהפוך אותה לגלויה. ראו נשירת שיער: למה זה קורה ומה עושים. |
| התקרחות מוקדית מפוזרת (אלופציה אראטה) | נשירה מהירה, לעיתים עם כתמים; טריכוסקופיה עם סימנים ייחודיים (נקודות צהובות ושחורות, שערות בצורת סימן קריאה). ראו התקרחות מוקדית (אלופציה אראטה): מה זה ואיך מזהים. |
| התקרחות פיברוטית חזיתית | נסיגה של קו השיער הקדמי ואובדן גבות, בעיקר לאחר גיל המעבר. היא צלקתית: השיער שנשר אינו חוזר, ולכן אבחון מוקדם חשוב. |
| התקרחות מתיחה | דלילות ברקות ובקו הקדמי, אצל מי שעושה תסרוקות הדוקות. ראו התקרחות מתיחה: מה זה ואיך מזהים. |
| התקרחות צלקתית צנטרפוגלית מרכזית | מתחילה בקודקוד הראש ומתרחבת במעגל; שכיחה יותר אצל נשים ממוצא אפריקאי; ייתכנו גרד או כאב. |
| בעיות בבלוטת התריס, ברזל נמוך, תרופות | גורמות בדרך כלל לאפלוביום טלוגן מפוזר, לעיתים עם תסמינים אחרים. בדיקות דם עוזרות. |
| הזדקנות רגילה של השיער | עם הגיל, כל השערות נעשות מעט דקות יותר והצפיפות יורדת באופן אחיד, ללא הדפוס של הקודקוד. ראו שיער דק יותר עם הגיל: מה תקין. |
גרד עז, כאב, אדמומיות, קילוף סביב הזקיקים או עור חלק ומבריק ללא פתחי זקיקים הם סימנים ששוללים התקרחות נשית פשוטה ומצדיקים הערכה מהירה.
איך מאבחנים
היסטוריה רפואית
הרופא שואל מתי התחיל, איך התפתח, אם יש נשירה או רק פחות נפח, אם יש היסטוריה משפחתית, איך נראים מחזורי הווסת, אם יש אקנה או שיער יתר, אילו תרופות אתם נוטלים (כולל גלולה וטיפול הורמונלי), איך נראית התזונה ואם היו גורמים מעוררים אחרונים.
בדיקה וטריכוסקופיה
האבחנה היא בעיקרה קלינית. הטריכוסקופיה, בדיקה מוגדלת של הקרקפת, עוזרת לאשר ולשלול סיבות אחרות. הסימן המרכזי הוא השונות בעובי השערות: בהתקרחות נשית מתקיימות במקביל שערות עבות ודקות, ביחס גדול יותר בחזית ובקודקוד מאשר בחלק האחורי של הראש. ראו טריכוסקופיה: הבדיקה שמראה את הקרקפת.
Rakowska ושותפיו (2009) הציעו קריטריונים טריכוסקופיים המשווים בין האזור הקדמי לאזור העורפי:
- קריטריונים עיקריים: יותר מארבע נקודות צהובות בארבע תמונות של האזור הקדמי; עובי ממוצע של השערות קטן יותר בחזית מאשר מאחור; יותר מ-10% שערות דקות (מתחת ל-0.03 מ״מ) בחזית.
- קריטריונים משניים: בחזית, ביחס לחלק האחורי, יותר יחידות זקיקיות עם שערה אחת, יותר שערות דקות (פלומה) ויותר הדהיית צבע סביב הזקיקים.
שני קריטריונים עיקריים, או אחד עיקרי ושניים משניים, מאפשרים אבחנה בסגוליות גבוהה (כ-98%).
בדיקות דם
אין בדיקה שמאשרת התקרחות נשית, אבל הבדיקות משמשות למציאת גורמים שמחמירים אותה או סיבות אחרות: ספירת דם ופריטין, תפקוד בלוטת התריס, ויטמין D, וכשיש סימנים לעודף אנדרוגנים (אקנה, שיער יתר, מחזורים לא סדירים) – בירור הורמונלי. ראו בדיקות בנשירת שיער: מה כדאי לבקש.
ביופסיה
נדרשת לעיתים נדירות. שמורה למקרים לא טיפוסיים או כשיש חשד להתקרחות צלקתית.
טיפולים עם ראיות וציפיות ריאליות
התקרחות נשית היא כרונית ומתקדמת: ללא טיפול, היא נוטה להתקדם לאט. המטרה הריאלית היא לעצור את ההתפתחות ובחלק מהנשים, להחזיר מעט נפח. התוצאות מוערכות רק לאחר שישה עד שנים עשר חודשים, ונדרשת תחזוקה כדי לשמרן. התוכנית היא תמיד אישית ונקבעת בפגישת ייעוץ.
מינוקסידיל מקומי
זהו הטיפול עם הכי הרבה ראיות והיחיד שאושר במיוחד להתקרחות נשית באירופה. סקירת Cochrane (van Zuuren et al., 2016) אישרה שהוא יעיל יותר מפלצבו. בשבועות הראשונים עלולה להיות עלייה זמנית בנשירה, סימן לכך שהזקיקים חוזרים לצמיחה. תופעות הלוואי השכיחות הן גירוי בקרקפת וגידול שיער בפנים. אין להשתמש בו בהיריון ובהנקה.
מינוקסידיל דרך הפה במינון נמוך
משמש מחוץ לתוויות המאושרות (off-label), וצבר תאוצה בשנים האחרונות. בניסוי אקראי עם 52 נשים, 1 מ״ג ביום היה יעיל כמו מינוקסידיל מקומי 5% לאחר 24 שבועות (Ramos et al., 2020). עלול לגרום לצמיחת שיער יתר, לאצירת נוזלים ולעיתים נדירות לשינויים בלחץ הדם או בקצב הלב. יש ליטול אותו רק בהמלצת רופא ובליווי רפואי.
אנטי-אנדרוגנים
תרופות כמו ספירונולקטון או גלולות מסוימות למניעת הריון יכולות להישקל, בעיקר כשיש סימנים לעודף אנדרוגנים. הראיות מגיעות ממחקרים באיכות בינונית עד נמוכה. הן משמשות off-label להתוויה זו, דורשות אמצעי מניעה יעיל (בגלל סיכון לעובר) ומעקב בדיקות דם.
טיפולים אחרים
- פלזמה עשירה בטסיות (PRP): מחקרים מרמזים על תועלת, אך עם פרוטוקולים שונים מאוד זה מזה ואיכות ראיות מוגבלת.
- לייזר בעוצמה נמוכה: כמה ניסויים הראו עלייה בצפיפות; תוצאות צנועות.
- תיקון מחסורים: ברזל, ויטמין D או בלוטת התריס, כשהם חריגים, יש לתקן. אינם מטפלים בהתקרחות נשית, אך עשויים להפחית נשירה נלווית.
- הסוואה: סיבי שיער, ספריי צבעוני לקרקפת, תספורות ותסרוקות עם יותר נפח. אלה עזרה לגיטימית, בעיקר בחודשים הראשונים של הטיפול.
- השתלת שיער: עשויה להיות אפשרות במקרים נבחרים, עם אזור תורם יציב.
היו חשדנים כלפי מוצרים או מרפאות שמבטיחים ״לרפא״ התקרחות נשית או תוצאות מובטחות.
מתי כדאי לבקש הערכה
ככל שהאבחנה מוקדמת יותר, כך יש יותר שיער לשמר. ב-Luxmed, פגישת הייעוץ ברפואת שיער כוללת היסטוריה רפואית מפורטת, בדיקת הקרקפת, טריכוסקופיה עם צילומי מעקב וכשיש התוויה, בדיקות דם. תוכנית הטיפול נקבעת בפגישה ומלווה לאורך זמן.
דברו איתנו
ההערכה היא שיחה, ללא התחייבות. ספרו לנו מה מדאיג אתכם והצוות שלנו יחזור אליכם.
טלפון 214 044 241 · info@luxmed.pt
מאמר זה נועד למידע בלבד ואינו מחליף ייעוץ רפואי. תוצאות כל טיפול משתנות מאדם לאדם.
שאלות נפוצות
האם התקרחות נשית זהה לקרחת?
לא בדיוק. אצל נשים, השיער נעשה דליל יותר בקודקוד, אך לעיתים נדירות מופיעים אזורים ללא שיער לחלוטין, וקו החזית בדרך כלל נשמר.
באיזה גיל מתחילה?
יכולה להתחיל מגיל ההתבגרות, אך שכיחה יותר לאחר גיל 40 ובעיקר לאחר גיל המעבר.
האם היא תורשתית?
יש מרכיב גנטי חשוב, שיכול לבוא מצד האם או האב. קרובי משפחה עם שיער דליל מגבירים את הסיכון, אך אינם הופכים אותו לוודאי.
ההורמונים שלי תקינים. האם יכולה להיות לי התקרחות נשית?
כן. לרוב הנשים עם התקרחות נשית יש בדיקות הורמונליות תקינות.
האם השיער צומח מחדש?
הטיפולים מצליחים לעצור את ההתקדמות ברוב הנשים ולהחזיר מעט נפח בחלקן. ככל שמתחילים מוקדם יותר, כך טוב יותר. זקיקים שכבר נעלמו אינם חוזרים.
אם אפסיק את הטיפול, האם אאבד את מה שהשגתי?
ככלל, כן: לאחר כמה חודשים, ההתקדמות חוזרת. לכן הטיפול הוא לטווח ארוך.
האם תוספים עוזרים?
רק אם יש מחסור. אינם מטפלים בהתקרחות נשית.
האם צביעה או החלקה מחמירות התקרחות נשית?
אינה משפיעה על הזקיקים, אך עלולה לשבור את השערות, שכבר דקות יותר, ולהחמיר את התחושה של פחות נפח. בזהירות, אפשר להמשיך.
מקורות מדעיים 9
- Ramos PM, Miot HA. Female pattern hair loss: a clinical and pathophysiological review. An Bras Dermatol. 2015;90(4):529-543. doi:10.1590/abd1806-4841.20153370 Artigo
- Gan DCC, Sinclair RD. Prevalence of male and female pattern hair loss in Maryborough. J Investig Dermatol Symp Proc. 2005;10(3):184-189. Artigo
- Norwood OT. Incidence of female androgenetic alopecia (female pattern alopecia). Dermatol Surg. 2001;27(1):53-54. Artigo
- Ludwig E. Classification of the types of androgenetic alopecia (common baldness) occurring in the female sex. Br J Dermatol. 1977;97(3):247-254. Artigo
- Olsen EA. The midline part: an important physical clue to the clinical diagnosis of androgenetic alopecia in women. J Am Acad Dermatol. 1999;40(1):106-109. Artigo
- Rakowska A, Slowinska M, Kowalska-Oledzka E, Olszewska M, Rudnicka L. Dermoscopy in female androgenic alopecia: method standardization and diagnostic criteria. Int J Trichology. 2009;1(2):123-130. Artigo
- van Zuuren EJ, Fedorowicz Z, Schoones J. Interventions for female pattern hair loss. Cochrane Database Syst Rev. 2016;(5):CD007628. Artigo
- Ramos PM, Sinclair RD, Kasprzak M, Miot HA. Minoxidil 1 mg oral versus minoxidil 5% topical solution for the treatment of female-pattern hair loss: a randomized clinical trial. J Am Acad Dermatol. 2020;82(1):252-253. Artigo
- Kanti V, Messenger A, Dobos G, et al. Evidence-based (S3) guideline for the treatment of androgenetic alopecia in women and in men – short version. J Eur Acad Dermatol Venereol. 2018;32(1):11-22. Guideline
המשיכו לגלות