צלוליט בנשים רזות: למה הוא מופיע ומה עוזר

"אם אני רזה, למה יש לי צלוליט?" זו שאלה שכיחה ומלאת תסכול, לעתים קרובות ממי שמתאמן, אוכל היטב ובכל זאת רואה את הגומות בירכיים ובישבן. התשובה הקצרה היא שצלוליט אינו, בעיקרו, בעיית משקל. זהו מאפיין של מבנה העור והרקמה שמתחתיו, והוא קיים ברוב המכריע של הנשים לאחר גיל ההתבגרות, ללא קשר לגוף שיש להן.

הבנה זו משנה ציפיות. אין דיאטה, קרם או פעילות גופנית שמעלימים צלוליט לגמרי. אבל יש גורמים שהופכים אותו לבולט פחות או יותר, ויש אפשרויות עם תוצאות אמיתיות, אם כי צנועות.

מהו צלוליט, למעשה

צלוליט (בשפה מקצועית, ליפודיסטרופיה גינואידית) הוא שינוי בתבנית פני העור, עם מראה של "קליפת תפוז" או "מזרן", בולט יותר בירכיים, בישבן, באגן ולעתים בבטן ובזרועות. זו אינה מחלה, אינה מסוכנת ואינה זהה לשומן מקומי.

ארכיטקטורת העור

מתחת לעור יש שכבה של שומן (היפודרמיס) המאורגנת באונות קטנות. אונות אלה מופרדות על ידי מחיצות סיביות, קורות של רקמת חיבור שמחברות את העור לשכבות העמוקות יותר.

ההבדל בין גברים לנשים הוא בכיוון של המחיצות האלה:

• אצל נשים, המחיצות הן בעיקר אנכיות לעור, כמו חבלי מזרן. אונות השומן נמצאות ב"עמודים" הבולטים כלפי מעלה, לכיוון העור, בעוד המחיצות מושכות את העור כלפי מטה בנקודות שבהן הן מקובעות. התוצאה היא הגומות.
• בגברים, המחיצות יוצרות רשת אלכסונית, צולבת, שמפזרת את הלחץ ושומרת על משטח חלק יותר. בנוסף, העור הגברי עבה יותר.

מחקרי תהודה מגנטית (Querleux et al., 2002) אישרו שלנשים עם צלוליט יש יותר מחיצות אנכיות ואי-סדירות גדולה יותר במעבר בין הדרמיס להיפודרמיס.

הגורמים האחרים

• הורמונים: אסטרוגנים משפיעים על פיזור השומן (אגן, ירכיים, ישבן), על מחזור הדם ועל רקמת החיבור. צלוליט מופיע לאחר גיל ההתבגרות ועשוי להחמיר בהיריון או עם אמצעי מניעה הורמונליים אצל חלק מהנשים.
• מיקרו-סירקולציה ואצירת נוזלים: שינויים בזרימה המקומית ובניקוז הלימפתי עשויים להדגיש את התבנית, אם כי משקלם המדויק שנוי במחלוקת.
• דלקת ופיברוזיס של המחיצות: עם הזמן, המחיצות עשויות להיות נוקשות ומתכווצות יותר, ולהדגיש את השקעים.
• איכות העור: עור דק יותר ופחות מוצק מראה יותר את התבנית שמתחת.

למה הוא מופיע בנשים רזות

אילו הצלוליט היה תלוי רק בכמות השומן, לנשים רזות לא היה צלוליט. אך מכיוון שהסיבה העיקרית היא ארכיטקטורת הרקמות, השומן הוא רק אחד הגורמים. בנשים רזות, המרכזיים ביותר הם אלה:

1. גנטיקה

צלוליט נוטה להיות משפחתי. האופן שבו המחיצות מאורגנות, עובי העור, פיזור השומן ותגובת הרקמות להורמונים הם, במידה רבה, תורשתיים. מחקרים חקרניים (Emanuele et al., 2010) זיהו וריאנטים גנטיים הקשורים להסתברות גבוהה יותר לצלוליט, אך ללא יישום מעשי עדיין.

2. עור דק יותר או פחות מוצק

העור פועל כמו סדין מעל מזרן. סדין דק מראה כל אי-סדירות. עור דק יותר, עם פחות קולגן או עם רפיון (בשל גיל, שינויי משקל או נזק משמש) מראה את הצלוליט יותר, גם עם מעט שומן מתחתיו.

3. פיזור השומן

גם נשים רזות עשויות להיות בעלות פיזור "גינואידי", עם שומן מרוכז בירכיים ובישבן. שכבת שומן קטנה, אם היא ממוקמת בדיוק באזור של מחיצות אנכיות, מספיקה כדי ליצור גומות.

4. מעט שריר

לגוף רזה עם מעט מסת שריר בירכיים ובישבן יש פחות "נפח מוצק" מתחת לשומן. אימוני כוח יכולים לשפר את קו הגוף ואת המוצקות, גם בלי לשנות הרבה את המשקל.

5. ירידה במשקל לאחרונה

מחקר שעקב אחר נשים במהלך תוכנית הרזיה (Smalls et al., 2006) הסיק שברובן הצלוליט השתפר. אך בחלק מהמשתתפות הוא החמיר, והדבר נקשר למדד מסת גוף התחלתי נמוך יותר, לירידות משקל קטנות יותר, להיעדר ירידה באחוז השומן בירכיים ולעלייה ברפיון הרקמות. כלומר, ירידה במשקל כשכבר רזים עלולה להשאיר את העור רפוי יותר ואת הצלוליט בולט יותר.

6. הורמונים ושלבי חיים

היריון, אמצעי מניעה הורמונליים, שינויים במחזור החודשי ובהמשך גיל המעבר (עם אובדן קולגן ושינוי בפיזור השומן) יכולים להשפיע על הצלוליט, ללא קשר למשקל.

7. יציבה ולבוש

יש המצביעים על בגדים צמודים מאוד או על ישיבה ממושכת כגורמים מחמירים, בשל זרימת הדם. הראיות הישירות חלשות. מה שבטוח הוא שצלוליט נראה יותר בישיבה, כשהעור נלחץ, ובאור צדדי.

מיתוסים שכדאי לשכוח

כדאי לומר גם את המובן מאליו, שהשיווק נוטה להסתיר: צלוליט הוא נורמלי. לרוב הנשים יש אותו. ההחלטה לטפל בו היא אסתטית ואישית, לא צורך בריאותי.

מה עוזר (וכמה)

אורח חיים

• אימוני כוח לישבן ולירכיים, פעמיים עד שלוש בשבוע. מגדילים את נפח השריר ומשפרים את קו הגוף ואת המוצקות באזור. זה כנראה האמצעי המועיל ביותר אצל נשים רזות.
• משקל יציב. תנודות גדולות במשקל מותחות ומרפות את העור. אצל מי שכבר רזה, ירידה נוספת במשקל עלולה להחמיר את המראה.
• תזונה מאוזנת עם חלבון מספיק, שתומכת במסת השריר ובעור. אין מזונות "נגד צלוליט".
• לא לעשן, בגלל ההשפעה על הקולגן ועל מחזור הדם.
• קרם הגנה על הרגליים כשהן חשופות: נזק השמש מדלל את העור והופך אותו פחות מוצק.

טיפוח מקומי

• רטינול מקומי: ניסויים קטנים (Kligman et al., 1999) הראו שיפור קל במראה הצלוליט לאחר כמה חודשים, כנראה בשל התעבות העור. השפעה צנועה.
• קפאין ומתילקסנטינים אחרים: בשימוש רב בקרמים נגד צלוליט; מחקרים עם השפעות קטנות וקצרות טווח, שחלקן מיוחסות ללחות ולעיסוי בזמן המריחה.
• קרמי לחות ושיזוף עצמי: עור מלוחלח היטב ומשוזף מעט (בלי שמש) מסווה את התבנית. אפקט קוסמטי כן ומיידי.

טיפולים במרפאה

סקירת ראיות שפורסמה ב-2015 (Luebberding et al., 2015) הסיקה שלרוב הטיפולים נגד צלוליט יש מחקרים קטנים, קצרי טווח ועם תוצאות צנועות, ושאף אחד מהם אינו מסלק את הצלוליט. עם זאת, לחלקם יש יותר תמיכה מאחרים:

שתי הערות מעשיות: התוצאות הטובות ביותר מגיעות בדרך כלל משילוב של טיפולים עם אימוני כוח ומשקל יציב, וכמעט כולם דורשים תחזוקה. היו ספקנים כלפי הבטחות ל"סילוק סופי".

מתי זה אולי לא (רק) צלוליט

יש מצבים שמתבלבלים עם צלוליט ושמצדיקים הערכה רפואית:

מאמר זה נועד למידע בלבד ואינו מחליף ייעוץ. תוצאות כל טיפול משתנות מאדם לאדם.

שאלות נפוצות